כל בוקר הוא היה שותה קפה. עם סוכר.
יום אחד הוא קם ומופתע לגלות שנגמר לו הקפה. נוא לא איבד הכרה ולא השתולל – הוא היה איש רגוע במינו.
לאחר מספר שעות של נידודים הוא החליט ללכת לחנות הקרובה ולקנות קפה, אך הוא גילה שאין לו כסף כלל. למרות שעבר שבוע קשה ומלא עבודה – בכל זאת הוא בלי כסף.
בכלל, בזמן האחרון הוא מרגיש מאוד עני. הרגשתו היא, ללא ספק, בנויה על העובדה שאין לו כסף, אבל עדיין, זהו מצב לא נעים שאפילו קפה הוא לא יכול לקנות.
המחשבות האופטימיות החלו לכבוש שטחים במוחו המתעורר לאט לאט. בגישה חיובית, שאם הבוקר התחיל לא טוב, אז לאחר מכן יהיה מצויין הוא יצא מהבית.
עיתון, שלקח מעמדת החלוקה (זהו עיתון חינמי ששם דגש על החברה הישראלית ועל אקטואליה), בישר לו שסוף העולם קרב. בסוף היום הוא הלך למדורה והדליק את העיתון – לפחות משהו הוא עשה באותו יום.
יום קפה מדורה.
הכתיבה עוזרת. לפעמים.
פרסום מאמרים בכל מיני נושאים מעניינים (לא תמיד) מעורר בו את ההרגשה של מודעות עצמית.
