הגורם העיקרי לאוטיזם הינן חבלות, הנגרמות במהלך הלידה. לעיתים קרובות האימא והסבתא סבורות כי, מאחר והלידה הייתה קלה, התינוק לא נפגע כלל. לרוב הטענה הנ"ל מצביעה על אלחוש, המיושם במהלך הלידה, בעיקר, באמצעות שיכוך אפידורלי. יתכן שהודות לאלחוש האם אינה סובלת מתחושת הכאב, אלא במידה פחותה למדי.
אולם, יחד עם זאת, מהלכה הטבעי של הלידה מופר, וכתוצאה מכך הילוד עלול לסבול מכאבי ראש, גוף, עמוד השדרה עזים ביותר, במיוחד במידה והלידה הינה פתולוגית או שאין התאמה בין גודל ראשו של הילוד לבין אגנה של אימו. לידה מסוג זה אינה אלא זעזוע ומהלומה קשה לילוד. כאשר הלידה מתנהלת בטבעיות, האישה, במידה מסוימת, מסוגלת להשפיע ולהסדיר את מהלכה.
האישה יכולה, תוך הוויית תחושת הכאב, לתאר לעצמה מה הוא הכאב, ממנו יתכן וסובל ילודה. זאת תהיה הבנתה ההולמת לסבלי הלידה. האלחוש אינו מאפשר להעריך את מלוא עוצמת ההשפעה והלחץ על הילוד, ולכן אנו שומעים בתגובה: "הלידה הייתה רגילה ותקינה". אין התינוק יכול לצעוק לאימו: "אימא, יש לי כאבי ראש, זה מכאיב לי!". הוא יכול לבטא זאת רק ע"י צעקה או אנקה, אך אנו אמורים להבין את תגובתו נכונה ולהעריך את מצבו האמיתי. הרך הנולד יכול לפרוץ בבכי עז או להפגין תשישות. ההורים אכן ימצאו לכך הסבר: בוכה כי גזים או כאבי בטן. לתינוקות כאלה גיהוקים חזקים ותדירים, והם נרגעים רק בזמן היניקה. זאת מאחר ובתהליך היניקה פוחתים אצלם כאבי הראש – ובמקרה שלהם יניקה מהווה את הרפואה היחידה מפני הכאב. אך במקום הטיפול בכאב ראשם נותנים להם תרופה נגד כאבי בטן (מי שומר) או שמים חוקן.
המשך באתר – www.drlevit.com/hebrew.php
